אל אל אירלנד!
    

שתי חברות סלולריות רבות מי תכתוב "המנון" לנבחרת, ואנחנו שואלים בלב שבור: הכוונה היא למה שהשחקנים יזמזמו כשהם ילכו לזונות לפני התבוסה?
"החלטנו לצבוע את יציעי הקהל בכחול וליצור חזית אחידה ותחושת שייכות של אוהדי כל הקבוצות במשימת העידוד לנבחרת הלאומית שלנו". ניר שטרן, סמנכ"ל השיווק של פלאפון.

פחחחחחחח.

תראו את כל הידיעה בגלובס המספרת, בין היתר, כך:

"המלחמה הסלולרית על לב אוהדי נבחרת ישראל נמשכת ביתר שאת, כאשר היום (א') הודיעה פלאפון, כי היא יוצאת ב"מהלך גיבוש ועידוד לאומי "כחול עולה", למען אוהדי נבחרת ישראל בכדורגל ושחקניה לקראת המשחקים הגורליים נגד אירלנד ונגד צרפת במוקדמות המונדיאל. שיר העידוד של הנבחרת שנבחר על-ידי פלאפון, נכתב על ידי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי. ביום חמישי נודע, כי ההתאחדות לכדורגל נאבקת נגד העיתון מעריב וחברת הסלולר סלקום, על רקע "מבצע ההמנון" לקראת המשחקים מול אירלנד וצרפת בסוף החודש. ההתאחדות לכדורגל יוצאה כנגד כוונתו של מעריב לצאת במבצע למציאת הימנון חדש לנבחרת ישראל, כאשר הוא פועל בשיתוף פעולה עם סלקום."

בקיצור, פלאפון רוצה שהאוהדים ילבשו את הכחול שלה, וסלקום רוצה לגנוב לה. מה שנחמד, מעבר לעובדה שהתאחדות הכדורגל, אולי הגוף הציבורי היחיד במדינה שהנורמות שלו לא השתנו כלל מאז השלטון העותומני, מעורב במהלך. כולם למען המולדת, חירות ישראל ומאוחדים בתקווה שבחורינו המצוינים אבל עם הכושר בתחת לא יעשו פדיחות גדולות מדי. בהמשך הסלאלום המכוער של הכדורגל העולמי אל הכסף הגדול, והמשך החארטה הישראלית בה העיקר הוא ההודעה לעיתונות והניסוח ההו-כה-לא-אוהב-ספורט, עכשיו שתי חברות מסחריות שמעולם לא היה אכפת להן מהקהל, רבות על המנון.

הייתי שמח לסכם בקצרה במלים "ניתן לנבלות לשפוך את הכסף שסחטו מאיתנו בדמי קישוריות מצחינים, ואנחנו נמשיך לשיר 'אל אל ישראל'", אלא שהדברים אינם כה פשוטים. זוכרים את ההפסד המשפיל לדנמרק ברמת גן? זו היתה הפעם האחרונה שאני הוצאתי גרוש על הנבחרת. לבוא עם חברים לפאב-ספורט הומה אוהדים דנים וישראלים ולראות את הנבחרת הלאומית שלך מפסידה בהשפלה כמו חבורה של זונות מפונקות, ואז ללמוד שזה קרה, כנראה, בגלל שהם הלכו לבלות עם זונות לילה קודם, גורם לך להרגיש פראייר כמו שאולי חודש מילואים בשמירה על מאחז בלתי חוקי של מניאקים שמפנצ'רים לך את האוטו יכול לעשות.

צריך להבין: לשנאתנו את הנבחרת יש שני קטבים: ראשית, אלון ורפי היו גיבורים ספרותיים. בנבחרת יש חבילה של ערסים (למעט בודדים) שלא אוהבים להזיע, גם לא עבור הנבחרת של המדינה שלהם. מצד שני, הם תמיד הצליחו לשחק מספיק בסדר להגיע לכמעט, ואז להפגין איך חוקי מרפי פועלים גם בקבוצה של אוכלי חומוס. ע"ע אוסטרליה של פרנק ארוק, "צריך להזהר מצ'ארלי יאנקוס, יש לו בעיטות תותח. זה מה שאמרתי לכם". המשך עם קולומביה ("ככה לא בונים חומה"), עם דנמרק, אוסטריה (נמני פותח רגליים בחומה, דקה אחרונה). בקיצור: לגבי הצרפתים עוד נעודד אולי מול המסך, אבל במשחק הקרוב, כשמול נבחרת פלאפון משחקים ג'ון אוש'ה וקינו המלך, אין ספק את מי אנו אוהדים.

נחזור לעודד אתכם שוב ברגע שלפחות תנסו ברצינות לעלות שלב, יא ג'ובניקים של כדורגל. ואם ההתאחדות כל כך רוצה שיהיה לה "המנון" עבור "האוהדים", מה דעתכם על המלים הבאות:

לא הולכים לזונות לפני משחק /
לא הולכים לזונות לפני משחק /
לא הולכים לזונות לפני משחק /
אבישי ז'אנו נשמה /
ואל אל ישראל!