איך עושים וויסקי
    

מכון בלייזר לקורסים והשתלמות מציג בתמונה ובאומר: כך עושים את המשקה שיגרום לך להתחרט בבוקר
השבוע היינו בקונגרס הברמנים הראשון, אירוע שאורגן בשיתוף פעולה של IBBLS, יבואני ג'וני ווקר ועוד כמה דברים טובים, ואיגוד הברמנים הישראלי. אני כותב "היינו", כי להפתעתי מצאתי בפנים עוד שניים מכתבי בלייזר (קיפניס והלל פוסק), כשכל אחד מהם ממציא תירוץ לפיו הוא מייצג עיתון אחר כדי להגיע לאירוע. ככה זה אצלנו – כשיש משימה עיתונאית קשוחה, אנו עוטים ווסט מדוגם מחאקי ורצים אל מול פני הסכנה. וכל ההקדמה הזו כדי לומר לכם שעל האירוע המלבב נכתוב ברגע שנצא מההנג אובר.

חלק חשוב באירוע יוחד למצגת על הוויסקי שהוא הב.מ.וו הישראלי, JB. מותג מוצלח ומצליח בעולם שנתפס פה כמשקה של ערסים וחתונות עם אבא די אהבל של הכלה. לאחר טעימה השוואתית אנו חייבים לציין שהוא לא פחות טוב מהג'וני האדום. מתוך המצגת הזו, הרשו לנו להציג בפניכם את הדרך אותה עושים השעורה, עשן הכבול ומי המעיין הטריים עד שהם חולפים בגופכם, נחים לרגע ואז יוצאים בהקאה מעודנת בסמטה ליד הפאב. כן, אנחנו יודעים מי הקהל שלנו.

ישנם אנשים שסיירו רבות בסקוטלנד ושתו מספיק כדי לא לזכור את המסלול המדויק (אנחנו מדברים על טל חוטינר, כמובן), הגורסים שהסקוטים פיתחו את הוויסקי כשהסתבר להם באיזו מדינה מלאת כוניפות הם חיים. אם רוצים שיהיה המשך לעם הסקוטי, כדאי לחזק את הלב לפני שמתרבים.

וויסקי מאלט, שנמצא בכל סוג של בלנדד שאתם מכירים לפחות באחוז כזה אחר. ככל שהבלנד מכיל יותר מאלט כך טעמו עשיר יותר - וגם אתה צריך להיות עשיר יותר כדי ליהנות ממנו, מיוצר כך:
תהליך ייצור המאלט מתחיל בשעורה. בניגוד לוויסקי דגנים (המזוקק בזיקוק רציף, נמצא כחלק מכל בלנד ולעתים נדירות נמכר בנפרד), את השעורה המשמשת לייצור המאלט טובלים במי מעיין, ולאחר שהיא סופגת מים היא משוטחת על משטחי ליתות (לתת הוא השם העברי של שעורה מונבטת, ובאנגלית, בטח שמעתם את זה פעם, קוראים לזה Malt) במשך מספר ימים.
לאחר האולם מועבר הלתת לייבוש בתנורים מיוחדים. החדישים שבהם עובדים כמו מייבשי כביסה עם אוויר חם, הקלאסיים שבהם מוסקים בפחמים ובאדמת כבול (פחם טבעי, Peat), במיוחד באי איילה. עשן הכבול מעניק לוויסקי את הארומה והטעם המעושנים, העמוקים והמיוחדים, בהתאם להרכבו ומיקום המזקקה.
את השעורה המונבטת והמיובשת טוחנים היטב, ואז מכניסים לדודים גדולים עם מים חמים, ובשלב זה הסוכר שנוצר מהעמילן - מטרת ההנבטה היא יצירת העמילן בשעורה - נמס במים.
.
הנוזלים המתוקים מועברים לדודים אחרים, ושם הם מעורבלים כאשר מוספים להם שמרים. זהו שלב התסיסה בו הסוכר הופך לאלכוהול (למעשה, כרגע יש לנו סוג של בירה). את הנוזל האלכוהולי מזקקים פעמיים בזיקוק בדודי נחושת גדולים (Pot Still, זיקוק דודי). אחת הסיבות לנדירות ויוקר המאלט ויסקי היא העובדה שבזיקוק דודי כפול ניתן לזקק לא יותר מ-1300 ליטר ביממה (הכמות השבועית של קיפניס, אבל הוא לא שותה מאלט, הוא שותה מה שנותנים לו) – ועוד לא התחלנו עם העניין של היישון.
מהדוד מועברת התערובת (המכונה תזקיק, Spirit, שצבעה שקוף לחלוטין) לחביות עץ אלון, השהות בחבית היא שנותנת לוויסקי את צבעו הייחודי, הנע בין זהוב בהיר לחום-דבש עמוק. שם היא מתיישנת לאיטה במשך לפחות שלוש שנים בהתאם לחוק הסקוטי – ולעתים קרובות הרבה יותר. אומרים שיש ב"בלו לייבל" כמה ויסקים שיושנו 60 שנה, אבל אף אחד לא יודע כי ג'וני מחזיק את הקלפים קרוב לחזה – מה שאומר שסביר שיוצרי הויסקי מעולם לא זכו לטעום ממנו.
.
לאחר תקופת היישון נמהל הוויסקי במים (לרוב מדובר באותו מעין או נהר לחופו שוכנת המזקקה, שלעתים קרובות גם מקנים לה את שמה) לקבלת החוזק האלכוהולי הרצוי, לרוב 40%. חלק ניכר מהמאלטים מועברים ליצרני הבלנדים הידועים, אך בשנים האחרונות, עם התגברות הדרישה העולמית גם מחוץ לאיים הבריטיים, חלק לא קטן מבוקבק ונמכר למביני עניין במחירים שאתם תקראו להם יקרים, ואנחנו ננצל ללא בושה את מעמדנו כעיתונאים כדי להתעלם מהם. וכאן יש משפט סקוטי נאה שאומר:
"The malt takes all the glory, but the blended whisky pays the bills". בניגוד ליין, למשל, ויסקי מפסיק את תהליך התבגרותו בעת שהוא מבוקבק, מה שחוסך לך את המצב הנפוץ, לצערנו, בו בקבוק יין איכותי ששמרת התגלה כמקולקל כשסוף סוף מצאת אירוע מתאים לפתוח אותו.

(בתמונה למטה: מאסטר בלנדר, סוג של סקוטי שמח במיוחד)