הלב הראשון, לב מזהב
    

על ארבעה סינגלים משובחים, שהם ה"לב" לארבעת הצבעים של ג'וני ווקר: רד, בלאק, גולד ובלו לייבל, ועל טראומות ההשתכרות בילדות
זה סיפור קצת עצוב: אני שתיתי ויסקי עוד לפני שהבאתי ביד. לסבא שלי היו איזה 14 נכדים. בשלב מסוים, התגבשה אצל בני הדודים המבוגרים יותר מסורת של דאחקות משפחתיות: אחת מהן כללה הצבת כוס זכוכית מלאה בוויסקי לפני חתן הבר מצווה עם סיום החגיגה, תוך הפעלת לחץ חברתי בלתי מתפשר שישתה אותה. כבן לדור הביניים המשפחתי קיבלתי גם אני מידי בני הדודים המבוגרים שלי, שאחי כבר הספיק לשכר את אחיהם הקטנים לזוועת האמהות, כוס מלאה שאריות של בלאק אנד ווייט מזוייף (הסבנטיז), ולמדתי באחת למה משפחה לא בוחרים, ולמה אם לא נזהרים טעם הלוואי של אלכוהול הוא קיא.

זו היתה התעללות והתעמרות אכזרית בילד חסר ישע. הנזק שהם גרמו לי היה כל כך כבד, שעד גיל 26 נמנעתי משתיית ויסקי. וגם אחר כך זה לקח כמה שנים של התקדמות איטית עם הזמן והניסיון. לדעתי, רק לקראת שלושים הופיע המאלט הראשון (גלנפידיך, נו, וסליחה מכל הקוראים שלבטח קוראים להם מקלאוד, והם שותים מורטלאך מגיל 12), ורק בשנתיים האחרונות – בעיקר כי האתיקה בבלייזר גורסת שכל יחצ"ן שישקה אותנו יקבל מזה משהו, התחלתי להיות חובב מתקדם. בזכות הקורסים שכעורך אחראי הצלחתי לגנוב מקיפניס וללכת אליהם בעצמי, או המסיבות המזדמנות.
מסיבה של בלייזר: המרצה בחצאית, המון כוסות ויסקי, והקרחות הטקסיות של העובדים בבלייזר (צילום: זיו קורן)

אירוע טעימת הוויסקי האחרון כלל ניתוח לעומק של הג'וני בלאק. לא, זה לא היה לתת לקמרלינג לשתות בקבוק ואז לנתח את מה שהוא יפלוט, זו היתה טעימה מענגת של מיטב הסינגלים המשובחים המשמשים ביצירת הבלנד של ג'וני האפרו-סקוטי. עוד נפרט על האירוע בהמשך סדרת הכתבות על הלבבות, אבל רק נציין שטעמנו שם את כולם.

זקני בורדו מספרים שעד לפני חמישים שנה, חוות הדעת של מומחים ליין נוסחו לרוב כ"בסדר" או "יכול להיות יותר טוב". עם הזמן והתפתחות האנינות, השיווק ויצר הפלצנות האנושי, התברר שבכל פרעסר ואלכוהוליסט טמון משורר קטן. תהליך דומה עבר על שוק הוויסקי בעשורים האחרונים, עם התמקצעות השיווק (תולדה של תאגידי המשקאות הגדולים שקמו בעולם) והחיפוש אחר שווקים חדשים. המאלט-ויסקי, בעבר משקה שנצרך בסקוטלנד בלבד על ידי גברים שרצו להפרות את נשותיהם והיו חייבים משהו חזק, הפך להיות משקה אנין המופץ בכל העולם. בשנות השמונים הומצאו "ששת האזורים", כאשר סקוטלנד הוצגה כבעלת שישה אזורי אקלים לויסקי. תשאלו היום כל ברמן שסיים קורס, הוא ידע לספר על ששת האזורים. אם הייתם שואלים את המלכה ויקטוריה, נניח, גם קורא המפות המלכותי המדופלם ביותר לא היה מוצא יותר מחמישה.

בימים אלו מקדמת IBBLS, יבואנית ג'וני ווקר בישראל, את "ארבעת הלבבות", ארבעה סינגל מאלטים המהווים כל אחד את "הלב" של אחד ממותגי ג'וני ווקר: האדום, השחור, הזהוב והכחול. הם הוויסקי החזק בבלנד, שסביבו נבנה הטעם הסופי.

שם הסינגל שהוא לבו של ג'וני ווקר גולד לייבל, קליינליש, מזכיר שם של חייט יהודי מהשטעטל. כמו שאומרים, לא היא. המשקה מיוצר בחוף הצפוני של ההילנד הסקוטים (למפת המזקקות בסקוטלנד לחצו כאן), והמים לייצורו נלקחים מקלמילטון בארן, הזורם תת קרקעית באזור שפעם שימש מחפשי זהב, עד שהוכרז כפארק לאומי. זו הסיבה שגולד לייבל קיבל את שמו – רעיונית, המינרל הזה נמצא במים מהם יוצר הוויסקי. חוץ מזה יש בו גם 46% אלכוהול, הרבה יותר מאשר בדרך כלל, וטעם מורכב ועשיר שמהדהד בפה הרבה אחרי הלגימה.

היחצ"ן של הווקרים בארץ כותב על קליינליש שהוא "מביא עימו ניחוחות פירותיים עם רמז לדונג ועור ישן המשתלבים עם טעמים מתקתקים המזכירים הדרים, עץ אלון עם איזון של מעט עשן. ויסקי מרתק ומורכב מאוד עם איכויות עשירות, רכות וטקסטורה קטיפתית המזכירה דבש ניגר". יש לי שני דברים להוסיף: שיווקי ככל שיהיה, הם צודקים. וגם – קניתי שני בקבוקים. אחד לי, ואחד מתנת יום הולדת לאח שלי – אם כי נדמה לי שגם הדור המשפחתי הבא שיגיע לפרקו יקבל את השאריות מבקבוק ה-JB המזוייף של האולם – יש דברים שפשוט אסור לחשוף אליהם נערים צעירים.

אה, כן: הוויסקי הזה הוא בדיוק מהסוג שקיפניס אוהב – די יקר (יותר מ-100 דולר) עד כדי כך שאנחנו צריכים לצבוט את עצמנו להיווכח שזה לא חלום ושאנחנו בעבודה שמספקת הזדמנויות לשתות ממנו.