הסדרה הגברית הכי טובה שאתה לא רואה – Rescue Me
    

טוב, בואו נעשה את זה קצר. הסדרה הזו היא על כבאים בניו יורק של פוסט 11/9. אבל תשכחו מ"ER" עם צינורות מים. זו סידרה של גברים
טומי ופרנקו עומדים ליד מיחם הקפה, קצת רחוק מיתר הכבאים שצופים במשחק פוטבול בטלוויזיה. פרנקו מתחיל:
"תגיד, מה היה עם ההיא?".
הוא מתכוון לבחורה שהשניים פגשו ערב קודם במסיבה במועדון, שלא הפסיקה להתמרח ולהתנשק עם טומי.
"זיינתי אותה, ברור", אומר טומי. התמונה נחתכת למראה של טומי והבחורה עומדים מחוץ למועדון, מתנשקים, ואז הוא מתנצל ואומר לה שהוא מאוד הרוס ובדיוק נפרד מאשתו ואין לו כוח עכשיו. בעוד הוא ממלמל תירוצים הבחורה – בלונדינית מדהימה, אגב – פשוט כותבת את מספר הטלפון שלה על פיסת נייר, ומכניסה לו לכיס. אנחנו חוזרים לחדר ההמתנה בתחנה. שוב, פרנקו:
"בתחת הבאת לה?".
"לא, עוד לא".
"אז זה לא נקרא".

בהמשך, למי שממש רוצה להיות מעודכן, הוא דווקא כן מביא לה – אבל יש לשניהם בעיה: הם כבר מאוהבים ומזדיינים לא מעט זמן, אבל אף אחד מהם לא זוכר את השם של השני.

אפשר לפרט הרבה על הסדרה הדרמטית והגדושה הזו – 12 פרקים של שעה כל אחד, שאו שתורידו מהרשת או שתחכו עד שאיזה ערוץ יקנה אותה ויקבור אותה באמצע הלילה - אבל מה שבעיקר חשוב ועובד בה היא העשיה. זה לא סתם שהניו יורק פוסט הגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר מאז הסופראנוס. הגיבורים שלה מדברים ומתנהגים כמו בני אדם אמיתיים, לא כמו הגיבורים הגדולים כפי שכבאים נתפסים היום בארה"ב, ויש בתוכה כל כך הרבה רגעים מוצלחים שעשויים באופן נהדר וסוחף, שפשוט אי אפשר להחליט במה לבחור קודם. למשל:

טומי (הגיבור) כנראה עומד להתגרש מאשתו. המפקד, ריילי, מנסה לעודד אותו ושואל פתאום "אז מה הסיכוי שבאמת תתגרשו בסוף, לדעתך?". רק אז נופל לטומי האסימון – החבר'ה מריצים ליין על מועד הגירושים הצפוי.

בכלל, החבר'ה אוהבים להתערב. כולל כאשר מגיעה פסיכולוגית מהפיקוד לדבר איתם על "הרגשות והתחושות בעקבות 11 בספטמבר", והם מעבירים לסרט טבע ומתערבים מתי הנמר יזנק על האנטילופה.

כאשר הצוות נוסע בדרך לכבות שריפה (ויש אחת רצינית בכל פרק, כולל פירוט טכנולוגי של דרכי הכיבוי) הם מדווחים אחד לשני בקשר על פקקים – כלומר, באיזו פינת רחוב עומדות כוסיות.

טומי מדבר בטלפון עם אבא שלו, היושב נרגן מול הטלוויזיה עם בירה וקצת חטיפים. כל השיחה שלהם היא על ספורט – ובתרגום למטה מופיעה המשמעות האמיתית אליה מתכוונים אבות ובנים כשהם מדברים על ספורט, או בכלל.

טומי שוכר בית מול בית אשתו לשעבר, כדי להיות קרוב לילדים. הוא משלם להם כסף תמורת מידע על הפוץ שאשתו יוצאת איתו. אחר כך הוא משכנע את בנו ההאקר של בן-דודו המת, כבאי שנפל ב-11 בספטמבר, להתעסק קצת עם איש העסקים הרכרוכי שמתעסק עם אשתו.

בואו נאמר שלגלות שגם לא נשאר לך אשראי בעולם וגם שיש וירוס על שמך זו לא החוויה הכי מומלצת.

יוצר הסדרה והשחקן הראשי המגלם את טומי הוא דניס לירי, סטנדאפיסט ושחקן (הבנאדם הביא ביקורות מעולות בפסטיבל אדינבורו) שמגדיר מחדש את התואר "Cool". לירי פשוט חורך את המסך בתפקיד הכבאי שחבריו המתים מסתובבים סביבו בכל אשר ילך, שאשתו חיה בבית ממול ויוצאת עם שמוקים ושבעיות השתיה שלו רק מחמירות. לירי עצמו לא זר לנושא הכבאים – כבר לפני כשש שנים ייסד קרן לעזרה למשפחות כבאים אחרי שבן דודו איבד את חייו עם עוד חמישה מחבריו בזמן כיבוי שריפה. כיום הוא חי בניו יורק, וכמו שמצהיר אתר האינטרנט של הסדרה, "זה לא אומר שהוא אוהד את היאנקיס".

סדרה מעולה. פקחו עין, שלא תעיזו לפספס.