נדמה לי שאנחנו משחקים בקקי
    

משחקי תפקידים, RPG (Role Playing Games), הם הבילוי המועדף בכל העולם לבני נוער שלא מזיינים. אנחנו יודעים שגם אתם לא, אז בואו תקראו
- בואי נשחק ברופא וחולה?
- בוא נשחק באבא ואימא?
- בואי. נביא בך!

רוב הישראלים עושים את המסלול הקבוע של כדורגל, לימודים, צבא, טיול, לימודים וגו'. חלקם הולכים לצופים במקום לכדורגל או משנים קצת את סדר האירועים, אבל כולם עושים בסוף את כל התחנות. חוץ מהאנשים האלה שהתכנסו במשך שלושה ימים בחול המועד סוכות לצורך בכנס Icon2004 לפנטזיה ומד"ב בסינמטק בתל אביב.

במסגרת מאמצינו להביא לכם את הדיווחים החמים ביותר מהשטח נכנסנו גם אנחנו ללוע הארי על מנת להביא לכם את החידושים האחרונים מתחום משחקי התפקידים. ואם עד היום חשבתם שמשחקי תפקידים מצטמצמים ל- D&D (מי שלא יודע מה זה, שיפסיק לקרוא ומייד, אין בחורות ערומות בהמשך) על נגזרותיו השונות, נכונה לכם הפתעה קטנה.

במשחקי תפקידים, יש לכל שחקן דמות עם היסטוריה, אופי ותכונות כמו חוזק, חוכמה, זריזות, כריזמה ועוד – בקיצור, כל מה שסביר שחסר לשחקנים. הדמות הזו מתקיימת בעולם המשחק, שיכול להיות פנטסטי ושונה מאד מהעולם האמיתי. המנחה הוא התסריטאי והבמאי של המשחק, ותפקידו לגלם את העולם שמסביב לחבורה, לשחק את כל הדמויות שאיתם נפגשות דמויותיהם של השחקנים, לתאר את הסביבה, ולכוון את השחקנים.

המשחק עצמו נראה (בערך) כך:

מנחה: הגעתם לעיר לקראת חשכה ואתם מסתובבים בחלק הפחות טוב שלה, לפתע מתקרבים אליכם 3 טיפוסים חשודים. מה אתם עושים?
שחקן 1 (נקרא לו קיפניס): אני שואל אותם איפה יש פה משהו לשתות.
שחקן 2: (נקרא לו רם גלבוע): אני שואל אותם אם יש להם אחיות קטנות.
מנחה: הם מתנפלים עליכם, שמים לכם כריות מתחת לראש שיהיה לכם מה לנשוך. ומביאים בכם.

רוב משחקי התפקידים מתרחשים מסביב לשולחן ובתוך הראש של השחקנים אולם בשנים האחרונות נוצר סגנון חדש של משחקי תפקידים, ה- LARP (Live Action Role Playing) או ה- RD&D (Real Dungeons and Dragons). הכוונה למשחקי תפקידים שמתבצעים ב- LIVE. כמו משחקי ה"משרתת הצרפתייה" של אלו שלא משחקים ב-RPG, רק שבמקום משרתת יש גובלין קטן עם סמארקים מהאף ובמקום צרפתית אתם מדברים בנהמות.

המשחקים מתרחשים בעיר (בדרך כלל בקניונים) או במבצר אנטיפטרוס ליד ראש העין, הכל תלוי בעלילה עצמה. יש שני מנחים כשלכל אחד מהם יש "חבורה" הכוללת עד שישה שחקנים והם נלחמים אחד נגד השני. זה כמו שחמט, רק שהפעם לחיילים יש רצון ויכולות משל עצמם.

נכון שקיים פיתוי גדול להסתלבט על כל אלה שמשחקים במשחקי תפקידים ופנטזיה, אולם, בסופו של דבר, התמימות שלהם כובשת. לא יכולתי שלא להסתכל על האנשים שהסתובבו במתחם הסינמטק (יחס מפתיע של 1:1 בין בנים ובנות, אם הצלחת להבדיל ביניהם) ולקנא בהם על היכולת להתנתק מהמציאות ולהישאב לתוך עולם של פנטזיה.