שלם וצפה? זובי. שתה וצפה
    

מה יעשה אוהד כדורגל שרוצה לראות את הליגה האנגלית, אבל לא רוצה לתרום יותר ממה שכבר עושקים ממנו? הולך עם החבר'ה לבר ספורט, זה מה
הפעם נעסוק בקונפליקטים, ולא בסתם קונפליקטים, אלא בכאלה מהסוג הקיומי ממש, העלולים לערער את הייסוד האיתן שעליו נשענת נפשו היציבה-בדרך כלל של החתום מטה. נפתח בוידוי: אני אנגלופיל. ולפני שאתם רצים לחפש באינטרנט כדי לברר באיזה סטייה מדובר, אציין רק שלא מדובר בסטייה מינית של ממש, אלא במה שעלול להתברר מאוחר יותר כמקבץ של כאלה: אני פשוט חולה על האנגלים. על הנשים הג'ינג'יות החוורות והשדופות שכל נמש על כתפן הדקיקה, חדות לשונן ותנועותיהן קצרות הרוח, כמו גם יכולתן לנשוף את עשן הסיגריה מבעד ללגימה מהפיינט המונח לפניהן גורמת לי לרצות לנשק אותן על פיהן (למה לא מייצרים מסטיק אורביט בריח של ג'ון פלייר ספשל מעורב עם לאגר?), שלא לומר למטה מזה. על שמיים דולפים תמיד שמספקים הזדמנות לשיחה בטלה ולעולם לא יגרמו לך להרגיש זר.

ואם כבר בזרים עסקינן, הרי שהפטרוניות המהולה ברגשי נחיתות של האנגלים כלפי זרים, היא הסאדו-מאזו האולטימטיבי. אבל הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות שבהן עסקנו בכדורגל, אנחנו עוסקים בנושא אחר לגמרי (לפחות על-פי משה סיני): כדורגל אנגלי.

הקונפליקט הבסיסי בהקשר לכדורגל האנגלי הוא להסביר איך אנחנו אוהבים אהבת-נפש כדורגל שהוא נחות מבחינה טכנית מהכדורגל הספרדי או האיטלקי. מן הסתם זה מגיע כנראה מאותו המקום שבו אנו מתרגשים מג'ינג'יות גרומות. הקונפליקט השני - והחמור בהרבה - הוא כיצד להמשיך ולצרוך כדורגל אנגלי בימים בהם מוחזקות זכויות השידור שלו בידי ליסטים, הגובים תשלום תמורת הצפיה במשחקי הפרימייר-ליג.

זה פשטני מדי לומר לכם "שלמו" או "אל תצפו" כשקיימת גם דרך שלישית (לפחות עד שיחסום אותה מישהו). נאמן לחרם הצרכני שגזרתי על עצמי בכל הנוגע ל "שלם וצפה" (החזיקו מעמד - הנצחון קרוב! - כמו שאמר לותאר מתיאוס לפני שיצא בדקה השמונים ומשהו של הגמר בין באירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד ב-99) ולתשוקתי לכדורגל אנגלי, התחלתי לפקוד את הבארים בעלי צלחות-הלוויין שרומסים ברגל גאה - תודה לאל - את החוק, ומשדרים לכל לקוחותיהם, חינם אין-כסף, את המשחקים.

את מנצ'סטר יונייטד מול ליברפול ראיתי בשבוע שעבר ב "ליאו בלומס" (אחיה של "מולי בלומס" הרחוב-ירקונית, שמתגורר ברמת-החייל) באדיבות איזה ערוץ לווייני מדרום-אפריקה. האווירה היתה מצוינת. לצדי ישבו עורך בלייזר ומומחה ההימורים של המגאזין. ה "גינס" זרמה כבירה, היונייטד כבימים ימימה ואף יתר יושבי הבר - שחלקם הגיעו לבושים בחולצות של יונייטד או ליברפול - תרמו את חלקם לאווירת הכדורגל במקום.

מאחר שידוע לי שרק בתל אביב לבדה יש עוד כעשרה בארים שמעניקים שירות דומה ללקוחותיהם, ומאחר שידוע לי כי מקומות כאלה קיימים גם בחיפה, ירושלים ובאר-שבע, לא נותר לי אלא לקרוא לכם: צאו בהמוניכם וגדשו את הברים! אמנם ההוצאה (בהתחשב בזה שתפנקו את עצמכם בכמה דרינקים לפחות) גדולה יותר מאשר ב "שלם וצפה", אבל מאחר ולא מוכרחים לצאת מהבית לכל משחק אלא רק לגדולים והחשובים שבהם, הרי שההוצאה לעונה היא סבירה למדי. אז קדימה: צאו מהקופסא תרתי משמע, שימו צעיף בצבע הנכון על הצוואר ולכו - ממש כמו באנגליה - אל הפאב הקרוב כדי לצרוך תערובת משובחת של כדורגל אנגלי ובירה. זו תערובת שאין נעלה ממנה, למעט אולי ריח שמרי-הבירה, מעורב בניחוח עשן הסיגריה כשהוא מסתלסל מפיה התחום בליפסטיק הזוהר על רקע פניה החוורות והמנומשות קלות, עם הכתפיים הרזות אך הרחבות משהו שמבליטות הכתפיות הדקות של שמלתה ומילותיה החדות כתער ומהירות כברק - ממש כמו נגיחותיו של סילבסטרה לרשת שמאחורי דודק – של הז'ינז'ית שלנו.