עסק שחור
    

יש דבר אחד שאירלנד מצטיינת בו חוץ ממכות ובחורות ג'ינג'יות כוסיות מדהימות. אתם בטח יודעים את התשובה – ובכל זאת, בואו לקחת לגימה מהגינס
להמליץ לחובבי אלכוהול על בירה "גינס", יהיה בערך כמו להעיר לחובבי פורמולה 1 שכדאי להם לשים לב לנהג מבטיח, אחד בשם מייקל שומאכר. אז אנחנו לא נגיד לכם שהגינס היא בירה טובה, אלא רק נציין ש: א. היא הבירה הכי טובה בעולם, ו-ב., שהיא בכלל לא בירה. אלא משקה אחר-טעים וגאוני יותר מהוויסקי הכי מיושן ומהקוניאק הכי מפונפן.

הגינס היא יצירת-מופת: יש המייחסים לה סגולות ריפוי ויש הטוענים כי בעט-נובע ניתן לכתוב על הקצף הסמיך שלה. דבר אחד בטוח: מאז המציא ארתור גינס את הנוזל המופלא הזה בשנת 1759, היתה הגינס מעורבת כמעט בכל זירה אפשרית: במלחמתו של הדוכס מוולינדטון נגד נפוליאון, באספקה שוטפת (תרתי משמע) ליחידות הצבא האנגלי בכל אשר יפנו, אפילו בטביעה של הטיטאניק – אז טבע גם מטען לא קטן של ארגזי גינס שנשלחו לארצות-הברית. אגב, הגרסה המוכרת לנו, הגינס "מהחבית" שקיימת בישראל רק מ-1995, פותחה במבשלת סנט-ג'יימס גייט רק ב-1959, ושווקה בתחילה לברים בלונדון בלבד.

לא מעט אירים, אגב, חייבים את חייהם לגינס, כשבתקופת הרעב הגדול באירלנד השקו האמהות שמעיינות חלב-האם שלהן יבשו מרוב רעב את תינוקותיהן בגינס (שהיתה מוצר המזון הזול ביותר באותה התקופה) וסייעו, לפחות לחלקם, לשרוד. סביר שהדבר השפיע על המאגר הגנטי האירי וגרם לייצורן של מוטאציות מרתקות כמו רוי קין.

פופ אפים
(
()