מישהו פה צריך לבקש סליחה
    

מן הסתם זה אנחנו, אבל זה מה-זה-לא-בזין-שלנו. אז מצאנו כמה אחרים שצריכים לבקש סליחה לא פחות
קודם כל, נתחיל בתחזית לסוף-השבוע הקרוב: לא יקרה כלום, אלא אם כן הצריכה הספורטיבית שלכם כוללת מבזקי-חדשות בסקאי או את חדשות הטלווזיה הגרמנית או הצרפתית שבהן יש לעיתים סיכומים של המחזור האחרון בליגת הכדורגל. מצד שני, תוכלו להפנות את צרכנות-הספורט המפותחת שלכם לכוונים פעילים כמו ספורט-חופים שאינו מוטורי (מטקות, פריסבי, גלשני גלים), רכיבה על אופניים (אם חגגתם לא-מזמן בר-מצווה) או רולר-בליידס (אם אתם הומואים), שלא לדבר על ענפי ספורט שבהם אתם מצטיינים במיוחד - צריכת אלכוהול וגלגול ג'ויינטים.

עכשיו, אחרי שסיימנו סקירה ספורטיבית קצרה ומיוחדת ליום-הכיפורים - וכדי שלא תגידו שהתנתקנו מערכי היהדות, הנה סקירה קצרה של סליחות שכדאי לכמה דמויות-מפתח בספורט הישראלי לבקש כדי שלא להרשם בפנקסו של השופט העליון, ההוא שמעל כולנו (כלומר, שני רק לדני קורן-שאין עוד מלבדו):

נתחיל בפאדיחה הגדולה של השנה (והנחמה היחידה שתהיה לי כאוהד הפועל חיפה מהעונה הזאת - וכבר אני מבקש סליחה על שעכרתי את ישראל): דקה 92 במשחק של מכבי חיפה נגד רוזנבורג. הגדולות של אירופה נמצאות כבר מעבר לפינה - ולפתע: כדור עוין חזק ומדויק - אך בהחלט ניתן לעצירה - נוחת ברשת הירוקה. אז בשם ניר דוידוביץ' וואליד באדיר (שביצע את העבירה): סליחה מר שחר על שתאלץ להתחבר לערוץ 5+ השנה כדי לצפות בליגת האלופות. מצ"ב המחאה על סך אותם שלושים מיליון ש"ח שחמקו ממך עם השער ההוא.

וברוח אהבת ישראל סבא, נמשיך: סליחה ממר פניג'ל לאוהדי בית"ר ירושלים על העובדה שבמשך הקיץ בלבל להם את המוח עם ליאור אסולין - בזמן שאין לו כסף לשלם אפילו את המשכורת של עופר טלקר, שלא לדבר על חובות השנה שעברה. לא פלא שמאמן השוערים שלהם, על פי החשד, נאלץ לעסוק בסחר בנשים כדי לגמור. כלומר, את החודש.

ובמעבר חד לכדורסל: סליחה מהאדונים כץ את פדרמן למוני פנאן, על שפשפשו בהוצאות "הקופה הקטנה" שהגיעו לכחצי מיליון דולר בעונה הקודמת: מה אכפת לכם במה הוא מצ'פר את השחקנים? העובדה שהם יורקים דם על המגרש כדי להכניס לכם לארון את גביע היורוליג, היא בעיקר בזכותו.

וסליחה אחרונה מעמיר פרץ למשפחת לוזון, על שבאדנות של בולשביק חמס את הסיכוי הריאלי שלהם לעבור לשלב הבתים בגביע אופ"א, ופגע פגיעה אנושה בכדורגל הישראלי הפגוע גם כך. אנחנו היינו סולחים לו: אחרי הכל הוא משדרות ויש לנקוט כלפיו אפליה מתקנת. אבל כמו שהבטיח אבי לוזון: "לעולם לא נשכח ולעולם לא נסלח". אם אנחנו עמיר פרץ, היינו מסתכלים טוב טוב ימינה ושמאלה לפני שאנחנו חוצים את הכביש.

והיינו מוסיפים עוד מילה או שתיים על הסליחה שמגיעה לנו, הצופים, על רמת ליגת-העל, על הפקעת זכויות השידור ועל העובדה שליו"ר ההתאחדות קוראים איצ'ה. אבל למה להיות קטנוניים כשהחג הכי פרוע וקרוע עומד בפתח?