כוס בירה - כוס בריאות
    

פעם היו כמה אמיתות ציוניות בדוקות: העולם נגדנו, האדם שבטנק ינצח והכי חשוב – המשפט שבכותרת. הגיע הזמן לחזור לשורשים
הנה דרינק שכל גבר מוכרח להכיר, למרות שלא מדובר כאן על "דרינק" במובן הרגיל של המילה, אלא על רשימת אתרי-חובה לחובבי בירה ברחבי מה שכונה פעם "שוק עליה" בדרום תל אביב. בפינת הרחובות זבולון ומטלון תמצאו את "מתי": אחד מבתי-המרזח האותנטיים בארץ, עם אוכל משביע וגרוע לפחות כמו החברה הסמי-אלכוהוליסטית שמסביב. ואם תרחיקו עוד פינה אחת, לרחוב וולפסון, תמצאו את אלימלך הוותיק, שעל אף שהתברגן מעט הוא עדיין מציע אוכל יהודי מצוין – והעיקר: בירה מחבית שתשנה גם את דעתם של שונאי בירה מובהקים (בשבוע שעבר חזיתי במו-עיני בשניים כאלה, שחזרו בתשובה לנגד עיני הדומעות מהתרגשות).

גם אצל מתי " יש לי עין אחד וזין אחד" וגם באלימלך שותים רק גולדסטאר (למרות שבאלימלך הוסיפו לאחרונה גם ברזים מסוגים אחרים) ונזכרים בכתובת הישנה על בקבוקי הבירה של "נשר", לאמור: "כוס בירה-כוס בריאות". האווירה מסביב קולנית למדי ואם מנכים לרגע את צלילי העברית, אפשר לחשוב שנמצאים בשכונת פועלים על גדות המרסי-סייד בליברפול.

למרות שבשני המקרים מדובר ב"גולדסטאר", הרי שזו של מתי כהה ועזת-טעם הרבה יותר מזו החלקה של אלימלך (תחליטו אתם מה עדיף), אולי בהתאמה לחספוס הקל עד גבה-גלי של היושבים במקום. בשני המקומות גם יחד מוזגים במזיגה איטית, ונותנים הרבה כבוד למה שמתי קורה "קייצף" ("תייכף אני אתן לך קייצף", הוא נוהג לומר באלגנטיות ולאחוז באזור חלציו). "אם אני הייתי מוזג לאט ככה, הייתי עכשיו עוד ב 1996" הודה בעל-בר מצליח ששתה איתי אצל מתי בערב החג. ואני אומר, מה לנו כי נלין על 96 כשהאווירה בחוץ על מדרכות שוק "עלייה" מחזירה אותך, במיוחד אחרי כמה בירות, ישר לשנת 46, שהיתה כנראה שנה טובה במיוחד לדגנים שמהם עשויה הבירה.