הוויסקי נגמר, ואז נכנסה לי בלונדינית למשרד
    

אם אתם אוהבים ספרות גברית, בואו תשמעו על רוברט פארקר, שהבוסטון גלוב אומר שהוא ממשיכו הטבעי של רימונד צ'אנדלר
זה לא פשוט להיות בלש פרטי אמריקני. אתה צריך משרד באזור לא מומלץ של העיר. זיפים. יכולת להוריד חמש כוסיות ועדיין לפרק שני תוקפים חמושים בנשק קר. אתה צריך לפחות מערכת יחסים אחת בעבר שלך שהיתה דפוקה ברמות. כמעט תמיד יתחיל לך סיפור עם בחורה שתיכנס אליך למשרד שניה אחרי שאתה מגלה שנגמר הוויסקי שאתה צריך כי הרגע דפקת מכות למישהו שהגיע לו, וכמה שאתה טיפוס כזה קשוח, תערבל לך את הלב. יש לך חברים שעליהם אמרו פעם שהם "טיפוס", ו"צבעוניים". לפחות אחד מהם יוכל להיות מגולם על ידי הארווי קייטל בסרט שיעשו מתי שהוא מהספר. זה יהיה סרט רע. אף פעם לא כותבים את זה באף ספר באף מקום, אבל לך, הגיבור, יש זין ממש ענק.

וחוץ מכל הדברים החביבים האלה, הגיבור שלך צריך להצליח להיות גם טיפוס "הבלש הפרטי" שכולם מחכים לו, וגם למצוא את הזווית העצמאית שלו. אלפים על אלפים ניסו – נדמה כי כל מי שאי פעם ישב מול מקלדת עם כוסית וויסקי בשעה מאוחרת לאורך ההיסטוריה השתעשע ברעיון של כתיבת "בלש". מעטים מהם זכו למחמאות כמו אלו שזכה בהן פארקר, על סדרת ספרי הבלש ספנסר שלו. הבוסטון גלוב השווה אותו לרימונד צ'אנדלר, מדור הספרות של הניו יורק טיימס קרא לה "אחת מסדרות הבלש הטובות שנוצרו מעולם".

פארקר, שבעצמו נשוי לאותה אשה כבר 46 שנה, כתב את הרומן הראשון של הבלש הסדרתי שלו, ספנסר, ב-1971. ספנסר הוא בלש מהסוג שהיינו רוצים לראות – אתם יודעים, כל הגברים רוצים לרדת איתו על בירה, כל הנשים רוצות לרדת לו – עם חיים מספיק מעניינים בפני עצמם, עוד לפני שכל מני טיפוסים רעים מנסים לקצר אותם מסיבות שונות. יש לו מערכת יחסים עתירת שנים עם פסיכולוגית מבריקה. הם לא נשואים, והם לא גרים יחד, והזוגיות שלהם מעוררת השתאות: אין ספק שלמי שנשוי 46 שנים, יש מספיק תובנות על מה עובד ומה לא.

יש לספנסר חבר טוב, הוק, סוג של רובטריק בגודל של מקרר, שחש להופיע בכל פעם שהאגרופים של ספנסר עצמו לא מספיקים. העלילות עצמן כוללות את כל מה שצפוי להיות בז'אנר – יורשות נעלמות, נשים פטאליות, גברים מושחתים ובעלי כוח, נבלים מרושעים, אנשים תמימים, שוטרים עייפים – וכמות כזו של שנינות לכל פרק, שהיתה יכולה להספיק גם לספר שלם.

ההנאה מהספרים של פארקר, של אותה עלילה נושנה עשויה בליטוש של הזמן הזה, מזכירה את ההנאה משני הסרטים האחרונים על ג'ייסון בורן עם מאט דיימון. לפני כמה שנים השלים פארקר (ברשות בעלי הזכויות) רומן לא גמור של רימונד צ'אנדלר, וכתב ספר המשך ל"השינה הגדולה" המופתי שלו. אולי כי חוץ מהיותו סופר מותחנים מחונן ומצליח, חלק מעבודת הדוקטורט שלו עסקה בדמות הגיבור בכתיבתו של צ'אנדלר. פארקר הושווה למיטב כותבי הבלש האמריקני, ללא הסתייגויות: דאשיל האמט, ריימונד צ'אנדלר, אלרי קווין, רוס מקדונלד. תקראו.