חילופי משמרות בגזרת האניס
    

זה הסתיו, עם הענן, ועם תחילת מעבר הדרינקים של ערבית מהאוזו שבמזרח הים התיכון אל הפאסטיס שבמערבו
או.קיי, קצת קשה לשים לכך לב עם שלושים מעלות בצל ושמונים אחוזי לחות, אבל הסתיו כבר כאן: בערבים המתקצרים מתחילה לנשב רוח מערבית קלה עד מתונה, והלילה נהיה נוח, כזה שכבר לא דורש מזגן כדי לא להתעורר בבוקר בתוך שלולית מלוחה. עוד מעט, ביחד עם איחולי השנה והחתימה הטובה, יגיעו גם ערבים שבהם - במיוחד אם אתה ירושלמי חלילה - אפשר כבר להוסיף סווצ'ר דק על הטריקו ולהחליף את הכפכפים בסניקרס כדי שלא יקפאו הרגליים.

מה לכל זה ולאלכוהול? ובכן, לחובבי האניס, חילופי העונות בין הקיץ לסתיו הם זמן מצוין לעבור מהאניס המזרחי או הים-תיכוני, כלומר מהעראק ומהאוזו, לאניס המערבי יותר: לפרנו, לריקאר ובעיקר לפסטיס. מוצא הפסטיס ממרסיי, שהיתה פעם עיר פרובנאסיאלית שוקקת, לפני שנכבשה על ידי הערבים והצמיחה - בתגובת נגד מאוחרת - את לה-פן.

הפסטיס הוא הבן-דוד הצרפתי של העראק, וההבדל ביניהם הוא כמו בין פראנסאווי לצרפתי אמיתי: יש בו משהו אצילי ומעודן, ויחד עם זאת שומר על חריפות הטעם. יש בו משהו מתקתק, אך עדיין הוא מחייב פחות קרח ומים לדילול מעמיתיו במזרח הים-התיכון.

בקיצור, הפסטיס הוא משקה מצויין לעבור איתו מאזור השלושים מעלות לאזור העשרים - שבו כבר אפשר להתחיל עם הוויסקי והקוניאק החמימים. וכשמביאים בחשבון את המחיר האטרקטיבי, של כ-40 ש"ח לבקבוק – הופך המשקה הזה לבן לוויה נהדר להעברת הזמן שבין הימים הנוראים לשמחת בית השואבה.